פסק-דין בתיק ת"ק 38486-07-12

1.         בתאריך 2.8.09 עצר רכב התובע, שהיה נהוג בידי בנו מר עומרי טולדו (להלן: "עומרי") לפני פניה שמאלה, התגלש לאט לכביש ורכב,שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שלא נראה באופק, הגיע לפתע במהירות עצומה ולא הבחין ברכב התובע, אשר פנה שמאלה וכתוצאה מכך, התנגש רכב הנתבעת בעוצמה ברכב התובע.    מאחר והתובע סבור, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על הנתבעת, הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו העקיפים בסך של 2,446 ש"ח, הכולל: השתתפות עצמית בסך 1,946 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.

2.         הנתבעות סבורות, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתן, רובצת האחריות לתאונה על עומרי, זאת משום, שהנתבעת נסעה בכיוון ישר, כאשר רכב התובע יצא לפתע מכיוון דרך הפיקוסים. בתגובה לכך, ביקשה הנתבעת להימנע מפגיעה, אך הדבר לא היה אפשרי עקב המרחק הקצר בין הרכבים וכך אירעה התאונה. עוד נטען, שבכיוון יציאת רכב התובע מסומן פס עצירה. הנתבעים סבורים, שבעצם העובדה שהמבטחת של התובע שילמה לנתבעת את נזקיה, הרי שבכך הודתה, למעשה, באחריותו של עומרי לגרם התאונה.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, אשר צורף לכתב התביעה ואשר הוגש לבית המשפט, אני קובע, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, ששני המעורבים בתאונה אחראים לגרם התאונה עד כי יש לחלק ביניהם האחריות באופן כזה, שלכל אחד מהם יש לייחס אחריות בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:

            א.         א)         עומרי, אשר פנה שמאלה ביצע הפנייה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת ובטרם יצא, לא בדק אם היציאה שמאלה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך ובמקרה זה, לא הבחין ברכב הנתבעת, אשר הגיע משמאלו.

                        ב)         בכתב התביעה וגם בעדותו בבית המשפט ציין עומרי, שבעת שביצע הפניה שמאלה, היה הכביש ריק לחלוטין ולא נראה רכב באופק. איני מקבל טענה זו. עצם קרות התאונה, תוך פנייתו של עומרי שמאלה מצביעה על כך, שרכב הנתבעת כבר היה קרוב למקום יציאתו של רכב התובע ורק בשל העובדה, שעומרי לא בדק מה נעשה משמאלו, החליט לצאת ואז הגיע רכב הנתבעת, אשר - לטענתה - ניסתה להימנע מפגיעה והדבר לא עלה בידה.

                        ג)          התובע צרף תרשים לכתב התביעה, המציין את יציאתו של עומרי, אך התובע הבהיר שתרשים זה נכתב ביום התאונה, כאשר עומרי היה בסערת רגשות גם התרשים שעומרי הגיש לבית המשפט (התואם את התרשים שצורף לכתב התביעה) מחזקת המסקנה, של יציאה לכיוון שמאל בחוסר זהירות, שכן מקום היציאה המסומן על ידי עומרי ומקום ההתנגשות במקום המסומן 2 בתרשים, מצביעים על כך, שתוך כדי היציאה והפנייה היה חייב עומרי להבחין ברכב הנתבעת, שכבר ממש הגיע עד לפתח מקום יציאתו של עומרי. זאת ועוד, עומרי העיד, שהבחין ברכב הנתבעת 10- 15 שניות לפני הפגיעה - דבר המוכיח, עד כמה כבר הייה קרוב רכב הנתבעת תוך פנייתו של עומרי שמאלה (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 24-25).                                          גם מיקום הפגיעות ברכב התובע - לאורך הצד השמאלי - מצביע על כך, שתוך היציאה, חסם - למעשה - עומרי את המשך נסיעתה של הנתבעת וכתוצאה מכך, פגעה הנתבעת בצד השמאלי של רכב התובע.

            ב.         א)         בכתב ההגנה, אין הנתבעות מביאות גרסה ברורה בדבר קרות התאונה, אלא שנאמר באופן תמציתי ביותר, שהנתבעת נסעה ישר ובתגובה לכך, שעומרי יצא לפתע מכיוון דרך הפיקוסים, ביקשה הנתבעת להימנע מכל פגיעה, אך לא הצליחה. פגיעה של מי במי וכיצד נוצר אותו מרחק קצר - לא הוסבר.

                        ב)         הנתבעת לא הצליחה למנוע את התאונה, משום שהנתבעת נסעה במהירות שלא תאמה את הנעשה בשטח. המהירות הבלתי סבירה, הנהיגה הבלתי זהירה וחוסר תשומת לב מספקת- אלו הן הסיבות שהנתבעת לא יכלה למנוע התאונה - למרות שניסתה.    זאת ועוד, נציג הנתבעת שאל את עומרי בדבר שדה הראיה הנראה מהתמונות שהוצגו (עמ' 4 לפ', ש' 12-13), אך אותה שאלה יש להעמיד גם לנתבעת ואני קובע שגם לה היה שדה ראיה והיא יכלה להבחין מבעוד מועד לפנייתו של עומרי שמאלה. העולה מכך הוא, שלשני הצדדים היה שדה ראיה, שניהם היו חייבים להבחין ברכב של זולתו, אך שניהם נסעו בחוסר זהירות ואף אחד מהם לא בדק האם הדרך פנויה להמשך נסיעתו.                                                                                      

                        ג)          צודקת נציגת הנתבעת 2 בטענה, שהיה על עומרי ליתן זכות קדימה, אך נציגת הנתבעת בוודאי יודעת שזכות קדימה אינה זכות אבסולוטית שלוקחים אותה כדבר מובן מאליו, אלא שגם נהג שלו זכות קדימה עדיין לבדוק אם ניתן לנצל זכות זו מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך ולמנוע תאונות ולא לגרום   לתאונות.

4.         לאור הנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי שיש לחלק האחריות בין המעורבים בתאונה בחלקים שווים ולכל אחד מהם יש לייחס אחריות בשיעור של 50% ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעות לפצות את התובע.                                                                                                                                    התובע הוכיח השתתפות עצמית בסך של 1,946 ש"ח ולא הוכיח הסכום הנוסף בגין הוצאות ולכן, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובע סך של 973 ש"ח (מחצית מסכום ההשתתפות העצמית) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 19.7.12 - ועד התשלום בפועל.                                                                                                                                 

            בהתחשב בעובדה, שהתובע לא התייצב לדיון ביום 23.12.12 והיה על נציג הנתבעת 2 להתייצב פעמיים ולאור חלוקת האחריות, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידארי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח בלבד בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 8.3.13 (כו' באדר התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

חתימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: